חכמת הריקוד
הדפס כל המאמרים

על הכוריאוגרפיה (קומפוזיציה) פרק ג' - המשפט המחולי: משפט פשוט ומשפט מורכב.

פרק זה (פרק ג') דן במשפטים הכוריאוגרפים (הקומפוזיציה של המשפטים). כלומר בסידורם של המושגים הבסיסיים שמרכיבים את המשפט המחולי.

על הכוריאוגרפיה (קומפוזיציה) פרק ג' - המשפט המחולי: משפט פשוט ומשפט מורכב. מאת ירון מרגולין מבוא
פרק זה (פרק ג') דן במשפטים הכוריאוגרפים (הקומפוזיציה של המשפטים). כלומר בסידורם של המושגים הבסיסיים שמרכיבים את המשפט המחולי. בשעה שבמשפט הרגיל בחיי היום-יום המושגים מילוליים: בוא, קח וכד' הסמלים שנמצאים כאן הם תנועות גוף: קפיצה, נפילה סיבוב וכד'. סמלים כאלו מופשטים גם אם הם נושאי תוכן רגשי. יהיו הסמלים הריקודיים אשר יהיו הם מסודרים במשפט ויש להופעתם ביצירת הריקוד סדר והיגיון.
המתבונן בריקוד שיש בו משפטי מחול - מזהה בסידורם חוקיות מסוימת וצורה של ארגון. סדר זה נובע ממחשבתו של האמן ומהנושא אותו הוא רוצה להעביר בכוריאוגרפיה. סדר זה וחוקיותו הם סיבת הרגש שחש הרקדן המבצע והצופה בריקוד.
כשהסמלים מסודרים בצורה בהירה אומרים שלכוריאוגרף מחשבה צלולה. והוא אמן בשל. אדם חושב, או אישיות שיש לה מה לומר ואמצעים לומר זאת. אמצעיו של הכו' הם אמצעי הריקוד: סמלים מחוליים שבאים בסדר מסוים.

שני יסודות מחול פשוטים (ראה להלן,. הראשון מבוצע על-ידי הרקדן והשני מורחב (הרעיון של היסוד הראשון מורחב בשני) ומבוצע על-ידי הרקדנית. היסוד השני חוזר על היסוד הראשון. כשיסודות אלו יבוצעו על-ידי רקדן אחד ויופיעו זה אחר זה נאמר: שהתנועה השניה - או היסוד השני נוסף וחבר אל היסוד הראשון והוא מאותה משפחה.

צורת מחשבה זו "מחולית" היא גם מופשטת ומאוד מתקדמת. זו למעשה הצורה האחרונה והמתקדמת ביותר בתהליך היפתחות והתפתחות המחשבה האנושית וצורות התבטאויותיה.
הצורה הבסיסית של המחשבה באה לידי ביטוי באופן שונה, לא ריקודי באופן אחר לגמרי. ראשיתה במושגים ציוריים, יש האומרים שבמימיקה ורק אחר-כך באו מילים, מושגים ומשפטים. הצורה המדוברת כאן, המופשטת התפתחה ממנה היא צורה מורכבת ומופשטת גם יחד דומה לזו שאנו מוצאים במוזיקה או בתורה המתמטית.
לריקוד אופן חשיבה מופשט דומה לאחרונות, לשם הבנתו יש לעמוד על תהליך החשיבה ויצירת הסמלים או המשפטים הפשוטים והמורכבים של המחשבה האנושית.
הכוריאוגרף הוא אמן, אדם חושב וככל אדם חושב הוא מתבונן במציאות שסביבו או מתבונן בטבע. יש והאמן מתבונן פנימה בתוכנם של דברים ויש והוא רואה קשרים ביניהם ותופעות: הם זזים, נמשכים זה לזה דוחים זה את זה וכד'. הוא מנסה לגעת בהם להבין את התופעות שמתרחשות בתוכם פנימה בתוך הדברים או גם בטבע האנושי. הוא מתבונן, מבחין במציאות ומכיר בקיומם של דברים: חפצים, בעלי חיים, ובני-אדם. האדם קולט דברים אלו בצורה מסודרת. הוא מארגן או רושם אותם בהכרתו. רישום זה עולה בצורת רעיונות, כותרות, נושאים שונים. אלו הופכים במחשבתו למושגים כגון: חפץ, קשה, רך, ישר, עקום, זוויתי, מחוספס, צר גם רחב, צבוע, שקוף, חם וגבוה. כך למשל, קו, עיגול, חלל, או אדם על תכונותיו ומעשיו או על רגשותיו נקלטים והופכים בתהליכי חשיבה למושגים שנקשרים בחווית האדם אותם. למשל, אדם עומד, רץ, יושב, או מחייך, בוכה. האדם מזהה ואומר לעצמו, במחשבתו או בקול רם: האדם הבוכה עצוב והאדם המחייך שמח...

שני יסודות מחול פשוטים.
הראשון מבוצע על-ידי הרקדן
והשני אחר ושונה ומבוצע על-ידי הרקדנית.
היסוד השני אינו חוזר על היסוד הראשון.
כשיסודות אלו יבוצעו על-ידי רקדן אחד ויופיעו זה אחר זה
נאמר: שהתנועה השניה - נלוות לראשונה כשהיא חוברת אליה
ומוסיפה תוכן ורעיון שלא היה ביסוד הראשון מובן בלעדיה.
שני היסודות כשהם באים זה אחר זה מהווים מקשה אחת,
הראשון נלווה לשני ומפרש אותו.
הם דוגמא למשפט מורכב.

כשהאדם המתבונן אומר "קו" הוא מתכוון לרישום שיוצר עפרון על דף נייר, מקל על גב החול או אצבע על משטח מאובק וכך לגבי עיגול, חלל, פרח או ילד. כל אדם שאומר קו מתכוון לאלו. כך גם לגבי ריצה, עמידה או חיוך... קיום הזולת מתבשר לאדם על-ידי אוסף חוויות שונות. אנו רואים חפץ, שומעים את קולו, נוגעים בו או מחבקים אותו ומריחים אותו ומוציאים מכאן את המסקנה שהוא נמצא לפנינו.
ליכוד חוויותנו אלו, והפרדתם מחוץ לשאר החוויות שנקלטות אצלנו כחלק מסביבתו של אותו חפץ מביא אותנו להכרה בקיומו ובמציאותו. כך לגבי הקו, גם לגבי שולחן: אנו נוגעים בו, מלטפים אותו, מתקרבים אליו, מכינים עליו שיעורי-בית וכד' אחר-כך אנו מסיקים שהוא נמצא. הפילוסופים מכנים חוויות אלו בשם פרספקטיבה ואומרים שאנו תופסים בהכרתנו את הפרספקטיבות השונות שבהן מופיע החפץ והקיום שלו: קו, שולחן, בן-אדם וכד' אינו אלא איחוד, הרכבה או סיכום של כל הפרספקטיבות השונות האלה(על נושא זה דיברו הפילוסופים לייבניץ, דיקרט, א.ס. אטינגטון, ליפס, שלר ועוד). קופרניקוס, קפלר, גלילאי ראו את המציאות האמיתית וסיכמו אותה בקביעות, ללא היסוס כדברי ג'ון לוק ב"מסה על שכל האדם" מאגנס ) במושגים ובמשפטים בהירים שמשמשים עד היום להבנת התנועה ביקום. דבריהם מהווים מעין סיכום, איחוד והרכבה של הפרספקטיבות השונות הקשורות בתנועת כדור הארץ. כך למשל, הם קבעו שכדור הארץ, לא עומד אלא זז והוא זז ולא השמש כפי שנראית לאדם שלא ממשיג את המציאות כהוויתה. כך גם הגיעו למסקנה שלא כדור הארץ נמצא במרכז היקום. וההמשך במקרה של גלילאי ידוע, כתביו נאסרו לעיון והוא עצמו הושפל ונישפט...
לא כל החפצים שהאדם בוחן מציאותיים. החלום בהבדל מהמציאות גם הוא מציג את ה"שמש", הכוכבים וחפצים אחרים: שולחן, בעל-חיים, יער, דמויות אדם או דמויות דמיוניות. בחלום, בהזיה בספקולציה החשיבתית בהבדל מבמציאות החוויה של המתבונן איננה מסודרת שהרי המסתכל במציאות רואה מיד שיש בה חוקיות.
במציאות הדברים ערוכים היטב (ליבניץ, תומס מאקוינו). למשל, בכל פעם שאדם ניגש לשולחן ושם עליו כוס הכוס אכן מונחת על השולחן, ובכל פעם שהוא נוגע בכוס זו ויש בה תה חם, הוא מרגיש שגם הכוס חמה וכו'. החוויה הזו הופכת למושג: כוס חמה, שולחן אוכל וכד'
תומס אקוינס (1274-1225 לערך) איטלקי - אומר שהמציאות נקשרת בהבנת האדם משעה שהיא הופכת למושגים, למילים - ממושגת ואלו מצטרפים ומפרשים את הנושא המומשג כך הופך מושג למשפט, נושא מאמרי.
הסבר קצר:
למושגים ישנה תכונה מפליאה אומר תומס אקוינס גם דיקרט: מושג אחד יכול להצטרף אל מושג קיים ולהוסיף דבר-מה חדש למושג הראשון: שולחן אוכל, שולחן כתיבה... כאן יש להעיר שאין הכוונה לנושא ונשוא כמו בדקדוק העברי שהרי בשפה אחרת סדר הדברים בהחלט יכול להיות שונה בשל כללי הדקדוק השונים באותה שפה.
דוגמאות למשפטים כאלו בעברית: מתכת זהב, האדם נושם, השמש מאירה וכד'. במשפטים אלו אנו מזהים שני מושגים 1. מתכת 2. זהב וכך גם לגבי 1. האדם, 2. נושם וכך הלאה.
קשר זה בין המושגים אורגני ויוצר מושג מורחב. הוא המשפט. מבדילים בין הרכבה פשוטה ומורכבת. (ראה והשווה, "המחול הבלתי תלוי, מהות עיצוב וביצוע, נפתלי עירוני/ירון מרגולין (1991) חלק ב: א'. "על הכוריאוגרפיה או תחביר מחולי" עמ' 55-127), ההרכבה הפשוטה מכונה בתורת ההכרה הכללית גם מנתחת (Riehl, קנט "בקורת התבונה הטהורה"/תרגם לעברית יונוביץ). בהרכבה הפשוטה למשל הכדור עגול. הנושא כדור והיותו עגול נובע בהכרח מכדוריותו.
אפשר להחליף את הסדר ולומר עגול ככדור. כך לגבי שמש מאירה ורוח נושבת אפשר להחליף למאירה השמש ונושבת הרוח. אלו דוגמאות לחיבור פשוט, להרכבה פשוטה של מושגים. דבר זה חשוב מאוד לכוריאוגרף מאחר והמשפט שלו מורכב ממושגים מופשטים בהם יוכל להחליף בחיבור הכוריאוגרפי בין 1 ל 2 כפי שדוגמא זו מבהירה. אין עליו מגבלות כללי הדקדוק, רק הבנת הנושא התנועי המסתכם בכללי התחביר המחולי. מעקרונותיו מביא חיבור זה (ראה והשווה, "המחול הבלתי תלוי, מהות עיצוב וביצוע, נפתלי עירוני/ירון מרגולין 1991 חלק ב: א'. "על הכוריאוגרפיה או תחביר מחולי" עמ' 55-127).

שני יסודות מחול פשוטים.
הראשון מבוצע על-ידי הרקדן
והשני אחר ושונה ומבוצע על-ידי הרקדנית.
היסוד השני אינו חוזר על היסוד הראשון.
כשיסודות אלו יבוצעו על-ידי רקדן אחד ויופיעו זה אחר זה
נאמר: שהתנועה השניה - נלוות לראשונה כשהיא חוברת אליה
ומוסיפה תוכן ורעיון שלא היה ביסוד הראשון מובן בלעדיה.
שני היסודות כשהם באים זה אחר זה מהווים מקשה אחת,
הראשון נלווה לשני ומפרש אותו.
הם דוגמא למשפט מורכב.
הרכבה אחרת מורכבת יותר מוסיפה למושג הראשון (נושא) הבהרות ותוספות שאינן הכרח נובע מקיומו למשל, רוח קרירה, או רוח מזרחית וכדור אדום גם מתכת זהב רקוע וכד'. הוספנו למשפט תכונה שלא הייתה כלולה בו קודם עשינו אותו משפט מרכב כדברי הפילוסוף עימנואל קנט (Immanuel Kant 1724-1804).

שני יסודות מחול פשוטים.
הראשון מבוצע על-ידי הרקדן
והשני אחר ושונה ומבוצע על-ידי הרקדנית.
היסוד השני אינו חוזר על היסוד הראשון.
כשיסודות אלו יבוצעו על-ידי רקדן אחד ויופיעו זה אחר זה
נאמר: שהתנועה השניה - נלוות לראשונה כשהיא חוברת אליה
ומוסיפה תוכן ורעיון שלא היה ביסוד הראשון מובן בלעדיה.
שני היסודות כשהם באים זה אחר זה מהווים מקשה אחת,
הראשון נלווה לשני ומפרש אותו.
הם דוגמא למשפט מורכב.

האדם הבריא קבע שפינוזה מזהה את הסידור המאורגן של המציאות ואת המושגים שנקשרים בה. (יורמסון, ג'. או. (פרופ'), 1967, "שפינוזה ברוך" (פילוסופיה) עורכי הספר: שרפשטיין, בן עמי; יורמסון, ג'. או. עורך המהדורה העברית: פרופ' בן עמי שרפשטיין. עורך המהדורה הלועזית : פרופ' יורמסון, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.
סדרה אנציקלופדית ''אופקים חדשים''.)

סידור זה נקשר בתופעות משתנות ויש בהן תאוצה - כלומר שינוי מתמיד כולל תחיליות וסופיות. את ההתחלות והסופים המשיג שפינוזה כמנוחה והבחין בין מנוחה לפני ואחרי המהלך. הוא קבע שישנו סדר קבוע בין תנועה ומנוחה. (י. אגסי, תולדות הפילוסופיה החדשה: בייקון עד קאנט, רמות, ת"א, 1993).

(מקורות נוספים:
שפינוזה ברוך, 1677, "אתיקה", תרגם מרומית יעקב קלצקין, אקדמון.
שפינוזה ברוך (תשל"ג), "מאמר על תיקון השכל", הוצאת מאגנס
שפינוזה ברוך, תשכ"ב, "מאמר תיאולוגי-מדיני", הקדמה , תרגום חח.
וירשובסקי, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית.
שפינוזה ברוך (תשמ"ב) "מאמר מדיני" (תרגום ח. וירשובסקי,מבוא נתן שפיגל) הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית.


דואט זה מורכב משני יסודות פשוטים: עליון ותחתון.
היסוד העליון והתחתון הם שני מבטים פשוטים על
אותו יסוד תנועתי. בעליון שני ארבסקים והקשתה לאחור
בתחתון ארבסק אחד והקשתה לפנים.


האדם המתבונן בתופעות מבחין בסדר זה, ממשיגו ומכנה אותו בשמות. הכדור-עגול, השמש מאירה, האם אישה או האדם חושב וכך הלאה. אלא שלא תמיד האדם שעומד מול המציאות ונקשר אליה בזיקת גומלין הוא בריא. כשהאדם חולה ואי-הסדר נמצא בנפשו הוא הופך סידרי עולם ואינו יכול לזהות סדר תקין והתרשמותו מהעולם מקבלת את אי הסדר והבלבול אל תוכה עד כדי-כך שלסדר ביקום יקרא בלבול ובאי הסדר דווקא יראה דבר טוב, מאורגן או מסודר. כך, "האדם מאיים עלי", יומשג אצל החולה בנפשו כשיפגש באדם חביב אליו. המורה לקומפוזיציה יפסול יצירת מחול דגולה כפי שקורה ב"אקדמיות" למחול שלנו שעה שהובאה לפניו יצירת מופת של אחד מגדולי האמנים ו"הכדור מרובע גם השמש מחשיכה והריקוד סטאטי ומנוכר" יאמר אדם מבולבל, חולה בשכלו על אמנות שהתנועה מיסודה והיא זורמת ומשתנה - לעולם לא תקועה או סטאטית. אדם שלוקה ביכולת החשיבה שלו ייצר מהלך אמורפי, לא מסודר שאין בו סדר ויאמר שהכל בו דווקא ברור ומאורגן או שהוא רב ביטוי ואמירתו עמוקה. יש והבלבול משתק את הראיה של המציאות ויש והבילבול מועבר לנפש התלמיד על-ידי יצירת משפטים לא ברורים, מעורפלים, חולים או אזותריים, כך או כך הבלבול עובר אל נפשו של מתבונן דרכו. וכפי שעיוור הצבעים רואה עולם נטול צבעים מסוימים - המבולבל בנפשו מציג לפניו עולם של אי סדר, אלימות וחולי גם כשניצב בפניו עולם טוב ובריא לגמרי.
יוצא מדבריו של שפינוזה על האדם הבריא שמזהה את בהירות המציאות במושגים בהירים (מכוונים, כדברי ש') גם שאדם המשתמש במושגים בהירים וזה שמתרגל להשתמש בהם במקומות הנכונים הוא זה שמפתח את מחשבתו ומתקן את שכלו.
הריקוד, כתורת החשבון ומתמטיקה (לפניו) יכול, לשתמש כלי מעולה לשיכלול המחשבה ולתיקון השכל לו ישתמשו בו כראוי ולא בצורה מעורפלת, לא ממומשגת ומאורגנת (כנהוג בשיעורי יצירה חוויתית לא מומשגת המכונה - קומפוזיציה או אימפרוביזציה).
להלן מהלך שיעור בכוריאוגרפיה שיברר את המבנה היסודי של שני המשפטים הבסיסיים: משפט פשוט ומשפט מורכב.

ב'. גוף השיעור - הנחיות ביצוע.
1. השיעור יתנהל בעמידה.
2. בחרו תנועת יסוד: הרמת רגל, הזזת הגב קדימה, הפניית ראש לצד.
3. המשיגו את התנועה: הרחקת גף מגף, קרוב גף אל הגב, רוטציה בעמוד השדרה וכד'.
4. בצעו את תנועת היסוד וחברו אליה תנועה נוספת מאותה משפחה: הרחקת גף מגף, רוטציה בעמוד השדרה וכד'.
5. הוסיפו על החיבור עוד שני חוברים דומים ובצעו מספר פעמים: להלן, משפט תנועתי פשוט.
6. משפט תנועתי מורכב: בחרו בתנועת היסוד (אפשר לשוב אל תנועת היסוד הקודמת).
7. המשיגו את התנועה: הרחקת גף מגף, קרוב גף אל הגב, רוטציה בעמוד השדרה וכד'.
8. הוסיפו תנועת גוף נלוות לתנועת היסוד כך שתורכב מתנועה זו ותכלול בתוכה תנועה ממשפחה נוספת. למשל, צעד = הרחק גף מגף + צעד תוך כדי ביצוע רוטציה בגב.
9. בצעו את תנועת היסוד ואת תנועת הנלווה זו אחר זו מספר פעמים.
10. משפט מורכב סימבולי: דמינו חפץ, למשל שולחן, כדור, רוח, בן-אדם.
בתנועת היסוד תארו את השולחן. בתנועת הנלווה תארו את המושג שמרחיב את משמעותו למשל שולחן מעץ בראש, כדור ממתכת כבדה, רוח מדברית, בן-אדם חביב...
11. התחלקו בשתי קבוצות והראו את מלאכתכם.
12. שובו אל המשפט המורכב הסימבולי (10) : בררו את חלקיו למשל, "שולחן",
א' האם סמל תנועתי זה שעיצבתם הולם את החפץ?
ב' האם הסמל התנועתי מקיים את כללי התנועה (יש בו תנועה יחסית: מרחב וזמן)
11. התחלקו בשתי קבוצות והראו את מלאכתכם.
12. שובו אל המשפט המורכב הסימבולי (10) : בררו את חלקיו למשל, "שולחן",
א' האם סמל תנועתי זה שעיצבתם הולם את החפץ?
ב' האם הסמל התנועתי מקיים את כללי התנועה (יש בו תנועה יחסית: מרחב וזמן)
ג' מה הן תכונות התנועה הגופנית, איזו שפת תנועה כאן, מה בדיוק מבצע הגוף? הרחקה, קירוב, רוטציה, הגדלה של המרחב, הקטנתו...
ג' האם הנלווה מקושר בצורה אורגנית לנושא ומתיחס גם אליו או שהוא מנוכר לו, זר לו לגמרי ואינו שייך אליו אלא הוא בעצם חלק נחמד השייך בעצם לריקוד אחר לגמרי? או להפך האם הנלווה דומה ליסוד והוא בעצם בחזקת הכפלת הרעיון התנועי של היסוד בו (מה שהופך את המשפט שרצינו ליצור כמורכב, לפשוט). ד' שנו ותקנו את הדרוש תיקון לאור הבהרת הסמל התנועתי.

ביצוע מחזורי של תנועת היסוד - חיבור של תנועת יסוד אחת לחברתה בזהות - נפוצה בשיעורי הריקוד.
ואין בה חבירה של תנועה נוספת מאותה משפחה.
משפט כזה הוא משפט סתמי, לא משפט פשוט ולא מורכב.

ג'. דיון וסיכום
1. הדיון יתנהל בישיבה.
2. התלמידים מתבקשים לסכם את שני המשפטים שלמדו: משפט פשוט, משפט מורכב.
3. שאלה לדיון: היכן אפשר להכניס את רעיונותיו של שפינוזה בדבר סדר תנועה ומנוחה במשפטים שחוברו היום? - היכן במשפט הפשוט ובמורכב?
שאלה זו תשמש חומר למחשבה בבית ונושא השיעור הבא.
התלמידים מתבקשים לעבור על החומר שפורסם בפרק א' וב' - ולהסתייע בו בהמשך הדיון.
9.09.03
ירון מרגולין
המאמר שימש יסוד לסמינר למורים בפועל בשיטת מרגולין - סכות 2003
-ירושלים.