רקדני ישראל
הדפס כל המאמרים

אלזה דובלון 1906-1998

כוחות מחול בלתי נדלים מאת ירון מרגולין

הרקדנית הירושלמית שניצחה בכוח אומנותה את כוחות השחור הגרמניים
והקימה בית מחול בירושלים הייתה בנעוריה מגדולי רקדניות המערב.

הרקדנית הירושלמית שנולדה במונטבאור ועברה עם הוריה למנהיים החלה לרקוד בגיל 8 בעיר מגוריה. בגיל 16 הייתה כבר למורה לבאלט מודרני בשלוחה (במנהיים) של בית המחול החשוב ביותר של מרכז אירופה דאז הוא בית המחול של מרי ויגמן (בדרזדן). ב 1926 הופיע אלזה בלהקתה של ויגמן, משם המשיכה לתיאטרון הלאומי של אאכן בו הופיע כסולנית ומאוחר יותר בשני תיאטראות סאטירים בברלין. דובלון גם השתתפה בהצגתו של הבימאי הגדול של התקופה ארווין פיסקאטור Ervin
Piscator (מייסד התיאטרון הלירי והמורה של ברטולד ברכט ). והמשיכה לפעול

בכוח ההשראה שאחזה בה גם תחת שילטון הנאצים האכזרי. ב- סדיסטים נאציים חיבלו בקרשי הבמה של תיאטרון 'קוטבוס' בו הופיעה. דובלון נפלה במהלך הריקוד לעיני הקהל ונחבלה קשות. שנה שכבה הרקדניתהפגועה בבתי חולים והשתקמה בהדרגה. להט המחול ניצט בה שוב והיא שבה אל הבמה והופיעה בתיאטרון היחידי שאיפשר ליהודים להופיע בו בגרמניה הנאצית ה'קולטורבונד'. ב 1935 יצרה האומנית מופע יחיד שריכז אל תוכו את מגוון כישרונותיה: שירה, מישחק ומחול . ברסיטל זה היא מיקדה את רעיונות המחול לנושאים יהודיים. היצירה עוררה הדים רבים ולאחר הופעה בניו-יורק הזמינה אותה הניה הולם ממיסדי המחול בארה"ב לחבור אליה וללמד בבית ספרה. ב 1936 תיאטרון האוהל הזמין אותה לשמש בו ככוריאוגרפית. מצויידת בהזמנה היא קיבלה אשרת כניסה לישראל, אלא שאומנות ה'אוהל' לא דיברה אל היוצרת הגדולה והיא העדיפה לחבור אל חלוצי הארץ והצטרפה לקיבוץ יגור בו השתתפה בגידול תפוחי-אדמה.

המגע עם הקרקע תחת השמש היוקדת עורר בה תחושות עזות ולהט המחול באר בנישמתה.
אלזה שבה בהדרגה לעולם הריקוד והפעם הרחק מזרקורי הבמות של מרכזי התרבות העולמיים. היא השקיעה את מרצה בתלמידי המחול בעמק ויצרה עם המלחין יהודה שרת מחולות קבוצתיים לחגי ישראל ברוח התקופה. בשנת 1937 אספה כוח ושבה אל הופעות היחיד שבהן הצליחה על בימות העולם בנעוריה ונחלה אכזבה מרה. הביקורת הכירה בה כאומנית גדולה אך לא הייתה סבלנית כלפי שירתה באידיש. דובלון שנרדפה על ידי סדיסטים גרמניים בתקופת שילטון הנאצים בשל שורשיה היהודיים חשה ברגשות המרים העולים בה שוב ובכל זאת היא שבה אל קרשי הבמה. המחול הגדול לא נרמס על-ידי התפיסה הפרובינציאלית הקטנונית של קיטני הבנה. תפיסה שתמשיך ותשלוט לאורך כל תולדות הריקוד בישראל - גישה אנטי יצירתית הלוחמת בכל ביטוי מקורי, אחר, ייחודי ושונה - הוזכרה כבר בכתבה הראשונה בנושא זה על 'ברוך אגדתי'. 'קל יותר לקבל את המכוער מאת היפה' (אלברכט דירר) צוטט שם והוזכר גם אורי קיסרי כדוגמא ראשונית ומייסד זרם זה של שונאי התרבות המקוריות, היופי והכוחמה של הריקוד בישראל. ב 1938 שבו כוחות המחול הבלתי נידלים לפעם ודובלון עלתה לירושלים ופתחה בה את בית המחול היחיד באותם ימים גם העבירה שיעורי מחול בבית הנציב העליון בהם לקחו חלק ילדים יהודיים וערבים במקביל המשיכה להופיעה בתוכניות מחול יחיד שיצרה.

בשנת 1947 שבה אלזה להופיעה באירופה. הביקורת התלהבה: 'גופה מתנועע
במוסיקאליות, קולה יודע להתלונן ולנחם. דובלון רוקדת בתנועות רחבות היוצרות צורות קסומות' והוסיפה כי מדובר לא רק ברקדנית אלא ברקדנית שהיא שחקנית של ממש (ציריך 47). דובלון שבה אל הקהל שלה והוא מצידו לא נותר אדיש והתאהב בה מחדש. ההצלחה האירה לה שוב פנים והיא הוזמנה לשוב ארצה כדי
להקים את המחלקה למחול באקדמיה הארצישראלית למוסיקה. עד 1952 עמדה בראש האקדמיה למחול אומנית גדולה באמת. בשנות החמישים דרך כוכבו של משה פלדנקרייז בארץ. בין תלמידיו נמנה גם ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון. סקרנותה הבלתי נלאית של הרקדנית הגדולה לא נחה עד שמצאה את עצמה בין תלמידיו ויסודות חדשים של תנועה הובהרו לה. דובלון התגוררה במרכז ירושלים סמוך לאימקא והמשיכה ללמד בבית המחול שלה עד יומה האחרון.

 

קישורים:

 www.dhm.de/lemo/html/biografien/PiscatorErwin/index.html