רקדני ישראל
הדפס כל המאמרים

שלומי רואימי

ג'אז בין שלוש אמהות מאת ירון מרגולין

שלומי רואימי המככב בימים אלו בהפקה רבת הרושם של להקת המחול הקיבוצית "שומר מסך" (מאת רמי באר) הוא רקדן החודש (אוקטובר 2002) של אתר המחול הישראלי. את שלומי פגשתי בהופעת הלהקה במבצר שוני שליד המושבה בנימינה. ההבדל בין הגבר העוצמתי שנראה על הבמה והנער בן ה 24 ( יליד שנת 1978 - באר שבע ) שפגשתי אחריהקלעים הדהים  אותי. על הבמה הוא נראה כאריה מסתער, ואחרי הקלעים כנער מסתתר, אולי ביישן. לא יכולתי להחליט אם זו בושה או צניעות, אבל הרושם שנותר בשל ההבדל שבין שתי האישיויות זו הרוקדת וזו ששוחחה איתי על מעקה האבן של המבצר העתיק סקרנה אותי. כוחות הנפש המחוללים ומעצימים את אישיותו של שלומי והנחיתה הרכה שלהם בחיי היום יום הרשימו אותי והביאו אותי לראיין אותו ולחקור את סודותיו. שלומי בא ממשפחה פשוטה של אנשי עמל - אותם אנשים שבנו במו ידיהם את מדינת ישראל. האם - שרה תופרת והאב פועל בניין. אחיו הקטנים: מאיה נשואה, מיכל בת 20, ענת תלמידת תיכון ושי בן 10.

לרקוד שלומי החל בהיותו בן 7 באולפן בת-דור שבבאר שבע. אולפן שידוע ביכולות להוציא רקדנים, בנים ושלומי רואימי הוא אחד מהם. חיי הנעורים סבבו את אולפן בת-דור. אך לא רק מחול נכלל בהם כי גם עבודה לפרנסתו. שלומי החל לעבוד מגיל 16 בין היתר הוא רקד בלהקת "סקאי" כרקדן אירועים (ג'אז) "אני חולה על ג'אז" מצהיר הרקדן שמשמש היום כמורה לג'אז אצל אילנה פסטרנק בחיפה. את הג'אז הוא למד לבד. הוא אומר שג'אז הוא מעיין ניסוי וניסיון אישי "זו תזוזה מילדות, מה שחשוב כאן זה שהמוזיקה תהיה אקטואלית". בשיעור של הג'אז לדבריו יש חימום, קצת פריקות גוף, סלסולי גוף, הוא מדגים לי ונראה שהתזוזה ממש מדליקה את הנפש שלו - אחר-כך בא קו האלכסון של החדר בו מתקדמים בכל מיני צורות גם בסיבובים, ווריאציה תזזיתית. בסוף השיעור באה לדבריו וריציה אחת ועליה הוא אומר שהיא חייבת להרקד לצלילי מוזיקה מאוד פופולרית כדי שתניע את הבנות
ושהמוזיקה היא העיקר והגורם המזיז. כדי לרכוש בגד, לצאת אחרי הלימודים עם חברים גם לצפות בסרט או לרכוש ספר שלומי
כאמור, נאלץ לצאת לעבוד. את המחשב הראשון שלו הוא רכש בגיל 18 גם את מכונת הכביסה שלו "לא יכולתי לבקש מאימא ואבא דברים כאלו. אבא דאג להביא כסף הביתה לאוכל, אימא בישלה". שלומי, גבר נאה למדי, כיום היה בילדותו ילד מלא, שמנמן. "כל הזמן נדרשתי לעשות דיאטה, או להשקיע בלימודים". בתקופה זו שלומי התבייש לרקוד בלי חולצה. גוף חשוף הרתיע אותו אפילו הליכה לבריכה הייתה מלווה בקשיים. "הייתי מתעטף במגבת גדולה ומוריד את המגבת רק כשניה אחת לפני שקפצתי למים". היום הוא רוקד על הבמה עם תחתון. "למזלי, השתחררתי. אני ביישן. אצל רמי התחלתי לרקוד בתחתון." הוא מסביר שאצל רמי באר רוקדים במינימום האפשרי של בגדים. בחורים רוקדים בתחתונים ובחורות עם סרט דק על בית החזה... "לי יש את התחתון הכי קטן" הוא אומר בגאווה "התחתון כל כך קטן שהבנים בלהקה שואלים איך הכל נכנס אליו... בקיצור נרגעתי מהקטע".
ש: עירום?
שלומי רואימי: "כן, אם אדרש לכך בהחלט לא יודע אם הייתי מזמין את ההורים להופעה שבה אני רוקד בעירום". הפעם הראשונה והיחידה ששלומי רואימי פרש מהריקוד הייתה בגלל ההערות על גופו והלחץ לעשות דיאטה. בצעירותו, הסיבה שבגללה פרש מהריקוד בבת-דור היה הלחץ בנושא מבנה הגוף. כשהיה בכיתה ו' הוא לא יכול היה להמשיך לחיות בלי עולם הריקוד האהוב כל-כך עליו והוא החל רקוד בלהקת "אילות הנגב" (ריקודי עם) שבהנהלתו של מוטי אלקיס. עם להקה זו הוא נסע לראשונה לחו"ל ובכיתה ח' עשה את הדיאטה הראשונה וחזר לבת-דור חתיך ומנצח.

את הצד התרבותי לחייו קיבל שלומי מהדודה רבקה, אחותה של אימו, אותה הוא רואה כאם שנייה לו. לרבקה אין ילדים והיא אימצה אותו אל ליבה מגיל צעיר מאוד - רבקה עודדה אותו לראות הצגות, לרקוד בבת-דור, גם שילמה את שיעורי הריקוד - למרות
שבדרך כלל קיבל מלגות לימודים (מקרן שרת קרן תרבות אמריקה ישראל), אפילו לאכול עם סכין ומזלג רבקה לימדה אותו. כשהוא צריך להיוועץ עם מישהו, הוא נוסע אל רבקה - היא מבינה אותו, מקבלת אותו ומעריכה את דרכו. אם שלישית לשלומי היא סבתו - רוזה. סבתא רוזה גרה בקרבת הוריו, בבאר-שבע. בהדרגה מצא הילד שלומי את ביתה כביתו. יום אחד הוא שם לב שאחרי שעות הלימודים הוא תמיד נמצא אצלה בבית. "היה כיף לגור אצל סבתא רוזה" - הוא נזכר - "תחילה העברתי כמה דברים אישיים, אחר-כך את הבגדים, לבסוף עברתי לגור אצלה".

אביו אבי, כדבריו, ביישן אם כי בעל יכולת טובה לספר בדיחות בחוג המשפחה. "את הבדחנות קיבלתי מאבי, גם את הביישנות". כשאביו היה צעיר הוא נבחר למר-נגב בשל שריריו המרשימים. הקשר עם אבא לא מילולי אם כי האהבה והגאווה זורמת בין השניים. מבחינה חיצונית שלומי דומה להפליא לאביו. בשנת 1996 התגייס ושירת בשירות סדיר ככוריאוגרף ובכך היה לכוריאוגרף הראשון של צה"ל. שלומי רואימי עבר לתל-אביב (תחילה גר בקרוואן בתל השומר). את שהותו כחייל במסגרת "רקדן מצטיין" ניצל רואימי ללמוד ריקוד בבת-דור (הפעם על מלגה). בגיל 18 הוא התקבל ללהקת בת-דור. תפקידו הראשון של רואימי בבת-דור היה "מרהנוסטרום" מאת האיטלקי לוצ'יאנו קניטו זה היה תפקידן שנקשר בסיפורי אהבה. התפקיד השני בבת-דור היה צרפתי, בריקוד של פיליפ טרה - טרה בנה את התפקיד במיוחד לשלומי רואימי הרקדן המתחיל. טרה התאהב בשלומי וכתב לו בפתק: "כשתגדל תתקשר ותבוא". למרות שלא היה מקובל בבת-דור לתת הזדמנות לרקדנים מתחילים - טרה נלחם על שלומי וזכה לעצב לו תפקיד מיוחד. חליפה מחויטת הוכנה לו לתפקיד זה - "...התרגשתי לאללה" הוא אומר ומסביר "החוויה המדהימה שלי הייתה כשעליתי לבמה עם תפקיד שלא למדתי מרקדן אחר מהוידאו,

בת-דור נסגרה בשנת 1999, הברונית הלכה לעולמה ורואימי מצא עצמו עם לבטים קשים "לא ידעתי מה לעשות, התחלתי לחפש עבודה, אפילו עבדתי כזבן ב'דנס שופ' והתאמתי פוינטשוז לבנות". באותה תקופה הוא כבר היה חבר של הרקדנית נאוה יעקבי (רקדנית להקת המחול הקיבוצית), יחד עם נאוה הלך למבחני כניסה אצל עינבל פינטו, לאחר שהתבהר שהמקום הפנוי הוא רק לגבר ויתר עליו והלך עם נאוה לאודישן אצל עידו תדמור שהתאהב בזוג הצעיר וקיבל את הזוג ללהקתו. שלומי זוכר את התקופה הזו כקשה, "לא קיבלנו שכר ואחרי החזרות היה צורך למצוא מקור פרנסה". לפרנסתו, בבקרים רקד ב"ג'אז פלוס" - שערכו באותם ימים הפקות לילדים, כמו כן שימש רואימי כמורה לג'אז אצל תמיר גינץ, במגמת המחול של תיכון בליך (ברמת-גן). גיל קופל המורה הראשון שלו לג'אז בבת-דור באר-שבע ניהל באותה תקופה סטודיו בהרצליה בו הוזמן ללמד ג'אז. מקור פרנסה נוסף של רואימי באותה תקופה היה מופעי הג'אז של להקת "מיקס" שהרבתה להופיע באירועים כגון חתונות. רואימי מסביר שזו להקה מצליחה שמרבה לקבל הזמנות גם בחו"ל למשל לתורכיה ולאנגליה.

באמצע שנת 1999 בת-דור שוב נפתחה והשניים נאוה ושלומי שבו לבת-דור. אחרי העבודה עם עידו שפיתח אותו כרקדן מודרני, הוא מצא שהחומרים של בת-דור אינם לרוחו עוד - התפטר וערך אודישן לאנסמבל בת-שבע. לאודישן הגיע עם חברתו נאוה. רק
שלומי התקבל ומאחר שלא רצה להיפרד מנאוה, ויתר על האנסמבל וגם על ההזדמנות לעבוד עם אוהד נהרין ובחר ללכת עם נאוה ללהקה הקיבוצית אליה שני הרקדנים התקבלו. בגעתון למרבה האירונה הסתיימה אהבתם והם נפרדו. "השקט של המקום משך כל אחד מאתנו לפינה אחרת" הוא מתוודה.

לא רק הג'אז מושך את גופו גם האופנה. לא אכפת לו לדגמן בעצמו - "אם יבוא צלם ויתלהב מהגוף שלי אני אצטלם גם בעירום בשבילו". הוא אוהב יותר את האיפור תחום אותו הוא מתכנן לפתח. בין השאר איפר בתוכנית של רבקה מיכאלי, לעיתון מעריב, הוא מאפר כלות ומתכנן לאפר את אחותו הצעירה המתעתדת להינשא בקרוב ועובד כמאפר בסוכנות אילמקיאז' - בית-ספר לאיפור ששולח לו הזמנות. כרגע הוא חולם לעצב לוח שנה של איפורי גוף בתמונה למעלה דוגמא ליכולותיו. הוא אוהב קולנוע ולאחרונה מאוד התרשם מהסרט "דבר אליה" של אלמודובר -"זהו בימאי גאון, שמשלב את העממיות, הדילמות הפסיכולוגיות, תערובת של אנשים אמיתיים: הומואים ודרגס...רקדנית שהופכת לצמח ואמונת המאוהב בה שישקם אותה באהבתו". גם סרטו של אלמודובר "הכל אודות אימא" נחרת בזיכרונו. ספרים שקרא בילדותו והשאירו עליו הם ספריה של שרה אנג'ל,"הנקמה", "מלאך שטן" או סיפורים קצרים "חכי לי ר' ". "ספריה אמיתיים ומאוד מצחיקים. הייתי קורא בהם ומתגלגל מצחוק".

שלומי אוהב לאכול אוכל פשוט אבל בתנאי אחד שאימא תבשל אותו. הוא מדגיש שכונתו לאימו הביולוגית, מתבשיליה הוא מעדיף מעל לכל את הקוסקוס. אל הקוסקוס הוא מתגעגע בכל מקום שהוא נוסע אליו להופיע ומכל מקום בעולם ישוב כדי לאכול שוב את
הקוסקוס של אימא.

ללבוש הוא אוהב ספורט אלגנט, לאחרונה עשה פירסינג בגבה שהביאו עד פתחו של חדר המיון בשל דחיית הגוף אותו והוא נאלץ לקחת אנטיביוטיקה במשך שבועיים. מזל ההורוסקופ שלו טלה, צבע אהוב עליו כחול, אפטר שייב - רומא, חופשה יעשה בניו-יורק ממנה הוא חוזר עכשיו. בחופשה זו התארח אצל זוג הרקדנים וולטר צ'ינגוינלה (אמן החודש של IsraelDanceואצל ירדן חברו לחיים של צ'ינגוינלה שני הרקדנים כזכור רקדו בעברם בבת-דור - השניים רוקדים כיום בלהקת המחול הניו-יורקית "אספניקו". בזמן חופשתה זו, רואימי רקד בברודווי שם לקח אינספור שעורי ג'אז. הוא חולם לשוב אל המחול האמריקאי הזה לפחות בחופשה הבאה.

את החומר הריקודי של רמי באר הוא מאוד אוהב. ב"שומר מסך" יש לרואימי תפקיד מרכזי - בעיקר לקראת סוף ההפקה כאן הוא רוקד בדואט עם דליה חיימסקי. התנועות הן אותן התנועות השגרתיות של המחול העכשווי שמאזכרות כל-כך את הג'אז האמריקאי, אבל כאן הן מלוות באפקטים בימתיים מדהימים ובמבצר שוני - שם ראיתי את ההפקה - האפקט היה מרשים במיוחד,  "שומר מסך" היא בהחלט הפקת הדגל של הלהקה הקיבוצית - שנושאה כדברי שלומי רואימי, המסגרת - והרצון לשבור אותה. "כל צופה מוזמן לתרגם
את היצירה בדרכו" הוא מוסיף.
ש: מה זה רקדן גדול בעיניך?
שלומי רואימי : "אחד שהצליח להגיע למטרה שהציב לעצמו".
ש: הכוריאוגרף הנערץ עליך?
שלומי רואימי : "אין לי אחד כזה, חוץ מהעובדה שאני אוהב את רמי ואת פיליפ שיצר עבורי את התפקיד הראשון בקרירה שלי".
אחרי שעות העבודה הוא מלמד או רובץ על הספה מול הטלוויזיה עד שהוא נרדם. הספה נמצאת בדירת שני חדרים בקיבוץ געתון בו מתגוררים רקדני להקה רבים. שכנו עידן כהן גר בדירה הצמודה לשלו. רקדנים נוספים בשכונת הריקוד של געתון הם דליה
חיימסקי, נאווה יעקובי ומשה אבשלום גם אילנה בלסון ואופיר לוי. בין הרקדנים שמתגוררים בקיבוץ מתפתח הווי מיוחד שמאפשר להם להעביר זמן בנעימים בעיקר סביב ארוחות ערב.

תוכניות לעתיד וחלומות יש לו לרוב ביניהם לככב באיזה קליפ ג'אזי מדהים במיוחד ונועז של זמרת כמו מדונה או בריטני ספירס. לרקוד בספרד וללמוד ספרדית אבל לחזור לישראל שכל כך אהובה עליו ולטעום כל יום שישי את הקוסקוס של אימא.
 

פורסם 1/10/02